דוגרי הכונכיה מאגם טנגניקה

דוגרי הכונכיה מאגם טנגניקה!
דוגרי הכונכיה, הינם ציקלידים זעירים אשר מקורם באגם טנגניקה, החיים לרוב בלהקות ומבלים את רוב זמנם, בקרבת כונכיות, המשמשות להם כבית.
בשל גודלם הזעיר של דוגרי הכונכיה, שוטטות במרחבים הפתוחים של האגם, עלולה להפוך אותם למזון מהיר עבור דגים גדולים מהם, בשל כך פיתחו דוגרי הכונכיה את השימוש בכונכיות.
כונכיות אלו, Neothauma (כונכיות חילזון במקורן) מכסות חלקים מקרקעיתו של אגם טנגניקה, המהווים אזור מחייה עשיר, המשמש בית לעשרות סוגים של דוגרי כונכיה, רובם ממשפחת lamprologine, למפרולוגוס.
דוגרי כונכיה זעירים אלו, עושים שימוש בכונכיות כמחסה ולרוב יטילו ביציהם בתוכן, אולם בהיעדרן, יטילו גם במערות או כוכים אחרים, המאפשרים שמירה נאותה על הצאצאים.
הביצים יבקעו לרוב לאחר 48 שעות, שק החלבון ישמש את הדגיגים 5 ימים נוספים, לאחריהם יתחילו לצוץ הדגיגים בפתח הכונכיה, בחיפוש אחר מזון, אולם ימשיכו לחמוק לתוכה, ברגע שיחושו בסכנה.
דוגרי הכונכיה קטנים בגודלם, אולם עזים ברוחם ונחשבים לדגים עמידים ואגרסיביים, ודאי כשהדבר נוגע לשמירה על טרטוריה וצאצאים.
בהתבסס על הפער העצום שבין גודלם לתעוזתם, נראה, כי מדובר בבעלי החיים האמיצים בעולם…
באקווריום, ניתן לגדלם במיכלים יעודיים קטנים או במיכלים קיבוציים, בחברתם של ציקלידים עדינים יחסית, שאינם יכולים לבלוע אותם בשל גודלם.
בכדי לאפשר להם התנהגות טבעית ככל הניתן, יש לגדלם במיכלים בעלי מצע דק וכונכיות רבות.
דוגרי כונכיה אלו אידאליים לגידול באקווריום ממספר סיבות עיקריות, בשל גודלם ניתן לגדל להקה בת מספר פריטים רב במיכל קטן יחסית, הם עמידים במיוחד, אוכלי כל, מתרבים בקלות, מעניינים לצפייה, ניתנים לגידול יחד עם צמחיה חיה ודגים עדינים נוספים (עדיפות לדגים השוחים לרוב בחלקו העליון של המיכל – לפטוזומות לדוגמא) יש להחזיקם בטמפרטורה הנעה בין 24-27 מעלות וברמת חומציות PH 7-8.5 (לרוב מי הברז בישראל יתאימו לדגי טנגניקה).
אל תטעו, דוגרי הכונכיה, הינם דגים עמידים, אמיצים וחזקים, אשר רק גודלם הזעיר הופך אותם לפגיעים, באופן יחסי.
דוגרי הכונכיה מחולקים למספר משפחות עיקריות, בעלות מאפיינים שונים:
דוגרי כונכיה להקתיים מובהקים, החיים בשלווה בלהקות גדולות, בעלות מבנה חברתי מורכב (מרבץ כונכיות צפוף, שמירה משותפת על דגיגים וכן הלאה), דוגמאות בולטות הינן נאולמפרולוגוס מולטיפסיאטוס (מתאים במיוחד למיכלים קטנים), סימיליס וקליפטרוס (גדולים יחסית ומכונים גנבי הכונכיות, שכן, בכל ערב גונבים הזכרים זה מזה כונכיות ובתוכן הנקבות) ועוד.
אושלטוס (גולד, בלו, ספציאטוס ועוד), דוגרי הכונכיה היפים והאגרסיביים ביותר, חיים בלהקות קטנות הצמודות זו לזו, בכל להקה זכר ומספר נקבות, הם אגרסיביים וטרטוריאליים במיוחד, הן בלהקה עצמה והן כלפי חוץ, לכן יש לספק מספר רב של פריטים ושל כונכיות, בנסיון להפחית את רמת האגרסיביות בלהקה.
נאולמפרולוגוס סיגנאטוס, אורנטיפיניס, קונגוונסיס וברוויס, הינם דוגמא מצוינת לדוגרי כונכיה עדינים וקטנים יחסית אשר יסתפקו בכונכיה לזוג.
לפידיולמפולוגוס (בולנגרי, מילי ועוד), משפחה זו כוללת את דוגרי הכונכיה הגדולים ביותר.
אלטרולמפרולוגוס קומפרסיספס סומבו של, הקטן שבקומפרסיספסים, עושה שימוש גם הוא בכונכיות Neothauma, לרבייה וכמחסה, כונכיה לזוג תספיק גם במקרה זה.
טלמטוכרומיס טמפורליס של,דוגרי הכונכיה היחידים במשפחת טמפורליס, חיים בזוגות, אגרסיביים מאוד בתקופת הרבייה ושומרים על צאצאיהם בחירוף נפש, גם מול דגים הגדולים מהם פי כמה.
נאולמפרולוגוס קאודופונקטטוסדוגר כונכיה מהמם ביופיו מאגם טנגניקה, צבעו בהיר, עיניו כחולות, וסנפיר הגב צהוב, גודלו 5-7 ס״מ, וניתן לשלבו במיכלים קיבוציים רבים.
לנוחיותכם, מצורפות תמונותיהם של הדגים המוזכרים במאמר וכן מספר דוגמאות, לעיצוב מיכל דוגרי כונכיה טנגניקאים.
מאמר מקורי מאת חוות הדג המעופף!