ציפריכרומיס, ה״סרדינים״ מאגם טנגניקה

Cyprichromis Leptosoma, הינם ציקלידים ארוכים דמויי סרדין, אשר מקורם באגם טנגניקה, החיים לרוב בלהקות ענק ומבלים את רוב זמנם, במרחבים הפתוחים, בחלקם העליון של מי האגם.

״דוגרי פה״ אלו, נעים לרוב בלהקות ענק המסייעות לשמירה על בטחונם.

באקווריום, ניתן לגדלם בלהקות, במיכלים קיבוציים, בחברתם של ציקלידים עדינים נוספים. בכדי לאפשר להם התנהגות טבעית ככל הניתן, יש לגדלם במיכלים בעלי שטח שחייה נרחב.

״סרדינים״ אלו אידאליים לגידול באקווריום ממספר סיבות עיקריות, בשל גודלם (10 ס״מ לערך) ואופיים החברתי, ניתן לגדל להקה בת מספר פריטים רב במיכל, עמידים במיוחד, מאריכי ימים (עד 7 שנים באקווריום), אוכלי כל, מתרבים בקלות (דוגרי פה, 5-15 ביצים בהטלה, מחזיקות למשך 3 שבועות לערך), צבעי הזכרים עזים ומגוונים (מומלץ להחזיק מספר רב של זכרים יחד, הדבר מחזק את צבעיהם), ניתנים לגידול יחד עם צמחיה חיה ודגים עדינים נוספים (עדיפות לדגים השוחים לרוב בחלקו התחתון של המיכל – דוגרי כונכיה או טרופאוסים, לדוגמא) יש להחזיקם בטמפרטורה הנעה בין 24-27 מעלות וברמת חומציות PH 7.5-9 (לרוב מי הברז בישראל יתאימו לדגי טנגניקה).

״הסרדינים״ מחולקים למספר משפחות, בעלות מאפיינים מעט שונים:

ציפריכרומיס לפטוזומה,

‏cyprichromis leptosoma הסרדין הנפוץ והמגוון ביותר, גודלו עד 10 ס״מ, דוגמאות בולטות:

ג׳מבו קיטומבה, ליוואה, בלו פלאש, יוטינטה ועוד.

ציפריכרומיס מיקרולפידוטוס,

‏cyprichromis microlepidotus,

הגדול שבסרדינים, גודלם יכול להגיע עד כדי 18 ס״מ, דוגמאות בולטות:

בלאק קיריצה, קרליאני, קאסאי ועוד.

זנים נוספים, שאינם ״ציפריכרומיס״ בהגדרתם המדעית, אולם קרובים מאוד לכך בצורתם והתנהגותם, הינם פאבו, זונאטוס ופארא-ציפריכרומיס ניגריפיניס,

Paracyprichromis nigripinnis, אשר גודלו 8 ס״מ, גם זן זה יש לגדל בלהקות גדולות ככל הניתן ולספק לו מזון בשרי.

זן זה כולל 3 וריאציות בלבד:

בריאני, בלו נאון ובלו נאון אלבינו.

לנוחיותכם, מצורפות תמונותיהם של הדגים המוזכרים במאמר.